זהירות חופש גדול

  • by

החופש הגדול או העונש הגדול, מה שתבחרו. במשך כל שנות הלימודים של ילדנו המחשבה על החופש הגדול עשתה לי הרגשה לא נעימה ושמחתי לשמוע כי ערן חושב כמוני שיש צורך בשינוי במבנה החופש הגדול. כשהיו הילדים קטנים היה צורך לנצל כל אופציה אפשרית לספק להם מסגרת מתאימה עד שההורים חוזרים מהעבודה ולתת מענה מספיק טוב שמצד אחד יפיג את השעמום אך מצד שני יקדם אותם לרכישת משהו בעל ערך, בעיקר ערך חברתי. הרי מה שחשוב לכולנו זה הקשרים הנכונים שניצור ביננו במשך חיינו עם האחרים. מה שקורה באמת זה שיגעון אחד גדול במרדף אחר מסגרת מתאימה במיוחד שאין כזו מסגרת ממוסדת ומאורגנת ע"י הרשויות, הכול פרטי ומאוד יקר. הזיכרון החוזר שיש לי מקייטנות הקיץ הוא התלהבות גדולה מאוד של הילדים בתחילת הקייטנה, ואז, כשהבינו שזה לא כיף כמו שדמיינו שיהיה, מתחילה מסכת שידולים של הקימה בבוקר וההגעה חסרת הרצון לקייטנה. זכורה לי שנה מסוימת שאחת האמהות פתחה קייטנה לכמה ילדים והם ממש נהנו גם מזמן איכותי ויצירתי וכמובן זמן חברתי בעל ערך. 

כיום נהוג במסגרות הלימוד לקיים לימודי קיץ לחודש אחד, ואני לא מכירה בדיוק מה כוללת המסגרת בנוסף ללימודים כי לשמחתי ילדי בוגרים כבר. המרדף אחר מסגרת מתאימה לילדים הופכת למשימה בלתי אפשרית להורים. כאמא לילדים צעירים זכור לי שניצלנו כל מסגרת, ואחרי המסגרות הרגילות נכנסו הסבתות לתמונה, וכמובן, איך לא, החופשה המשפחתית. בסוף תמיד נשארנו עם השבוע האחרון שלא היה לנו פתרון "לשמירת ילדים" אז החילונו ביצירתיות כל יום למצוא מה ואיפה שמים את הילדים. 

כל הטירוף הזה נראה הגיוני? ראשית, אף אחד לא נהנה מתקופה זו ונראה שחודשי הקיץ הם סיוט לכל המשפחה, שנית, הכל מאד יקר ומקשה על ההורים, שלא נדבר על החום של חודשי הקיץ הישראלי. השנה בכלל מצחיק לומר שיש חופש גדול הרי הילדים בקושי למדו וגם היו בבית רוב השנה. אני שואלת את עצמי בשביל מה כל הטרפת הזו, הרגשה שאנו רודפים סביב הזנב של עצמנו, שבנינו לנו גלגל אינסופי של שעבוד לעצמנו. השנה עם ווירוס הקורונה למדנו מה באמת חשוב, שהקירבה והיחסים הטובים ביננו הם אלה שיבנו מאתנו חברה טובה שמייטיבה זה עם זה. הבילוי המשפחתי הוכיח שכולנו מרוויחים ערכים חברתיים וזמן איכות זה עם זה, אולי הגיע הזמן שגם החופש הגדול יהיה חופש אמתי ולא עונש לכולנו.